שורת הנופלים
בן 17 בנופלו
טוראי גובר צבי ז"ל

בן רבקה ומרדכי

נולד ברחובות
בכ"ט באייר תרצ"א, 16/5/1931
נפל בקרב
בא' בתמוז תש"ח, 8/7/1948
במלחמת העצמאות
בשרותו בפלמ"ח, בחטיבת הנגב

מקום נפילה: משלטי חוליקאת - כאוכבה
באזור הנגב הצפוני

נקבר בכפר ורבורג



קורות חיים
בן מרדכי ורבקה. ממתישבי כפר ורבורג. נולד ביום 16 במאי 1931 ברחובות ולמד שם בבית-החינוך.
צעיר היה בשלוש וחצי שנים מאחיו הבכור אפרים. היה מושפע ממנו, דבק במידותיו והלך אחריו בדרכי החיים והמות. כאחיו נרתם בעול המשק החקלאי מגיל רך והיה מושרש בו. מקטנותו נשא בקרבו נשמה יתירה של משורר שמצאה לה ביטוי ברשימות, במכתבים ובנסיונות פיוטיים מפליאים בגיל זה. "לבטא! להביע במלים את הסופות המשתוללות בטבע ובלב הנסער! לגולל על הנייר את ארצי, הריה ועמקיה הירוקים, שממותיה ונהרותיה על שירת זרמתם! לבטא כל זאת באגרופי". אהבתו לעבודת האדמה ולנוף-המולדת מצאה לה ביטוי באידיליה "אגדת יעקב ורחל", בסיפור "בן המולדת" ו"כוח הרצון".
צבי הצעיר נתן ביטוי לדורו שהקדים להתבגר למעשים גדולים: "אנו יבולך, המכורה, ולך שילומים עד תום. את לנו כקרקע אילן, כקן לצפור וכמים לשתיל בשרב. לא נוכל היעקר ממך ולהמירך, אלא אם יקוצצו שרשינו היונקים לשדך, וינותק חוט-טבורנו המושרש בבשרך. אהבנוך, מכורה! ראי: במיטב דמנו הצעיר הרוינו עפרך. את גאון בחורינו הבאנו קרבן על מזבח-דרורך. רצי-נא עלומי-קרבננו, אם-מכורה!"
מלחמת-השחרור מצאה את צבי קשוב ודרוך. בחודשים המעטים עד יום מותו לא חדל לכתוב ולתאר דמיונות של נוער, ההולך לקראת הגורל כמו לפי איזה צו עליון. הזעזוע האחרון והגדול בא עליו עם נפול אחיו במערכה.
על קברו נשבע צבי שבועת-אמונים: "אחי, נשבע אני לך: לבי נר-נשמתך יהיה וזכרך תוכי אצפון כנכס יקר מכל! בדרך בה מצאת מותך אלך, ולו ביסורים, ולו בכאב, ולו אף בידיעה ברורה, כי דרכי האחרונה היא!... בקדושת הכאב ובקדושת אהבתי אותך נשבעתי לך; בקדושת כל אשר למענו כדאי לחיות, בקדושת כל אשר למענו כדי למות!..." את שבועתו קיים.
אחרי מות אחיו יצא מיד עם כל בני הכפר למחלקת-עזר צבאית, ששמרה על המשלטים בסביבות כפר-ורבורג, אשר נמצא אז בקוי החזית. קם והתגייס. ירד לנגב להמשיך במערכה במקום אחיו שנפל.
עם החמרת המצב הצטרף לשורות הפלמ"ח ונפל באחד המשלטים, משלט 138, ליד חוליקאת אחרי קרב ארוך ונואש, בו החזיקו מעמד 30 נערים מול כוחות גדולים ומזוינים היטב של המצרים.
צבי חיפה על המחלקה במרגמה היחידה, לחם בגבורה ונפל ב-8.7.1948, בן שבע-עשרה שנה וחודש ימים.
ב-1.7.1949 הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בכפר-ורבורג ליד אחיו אפרים, כצוואתו באחד ממכתביו.
במשך עשרות הימים שנמצא במחלקה לא גילה לאיש כי אחיו נפל לפני שלושה חדשים. מתקופה זו נשארו יצירות אחדות על המפעל והקרבן: השיר "דרור", "שירת הקבר", "הנשר" והשיר בפרוזה "אמא", שהקדיש לאמו ולכל האמהות השכולות אשר בניהן נפלו במערכה. את שירת הקבר הקדיש לאחיו "לאפרים, לחלוצי, ליורם ולכולכם - כולכם, אחי הטובים, ששירת-עלומיכם נאלמה בשחר ימיה". בה אמר "ארצי הדלה - מה רב עשרך אם אלה בניך!".
לזכר שני האחים נקרא השם כפר-האחים למושב עולים חדשים משארית הפליטה שהוקם ליד כפר-ורבורג. כתבי האחים פורסמו בדפוס בספר "ספר האחים" תש"י.
בהשתדלות הוריו, רבקה ומרדכי גובר, ניטע גן נחום סביב למצבה, בגבעת חוליקאת, מספר ברושים סביב לה כמספר הנופלים הרשומים בה, דקלים רבים ועצי נוי נטועים באהבה. על הגן כתבו הוריו: "חשנו את השכינה השרויה במקום הזה".
לפי בקשת הוריו - רבקה ומרדכי גובר, ניטע גן גדול סביב המצבה בגבעת חוליקאת. מספר הברושים סביב לה כמספר הנופלים החקוקים בה. דקלים רבים ועצי נוי נטועים באהבה. על הגן כתבו הוריו: "חשנו את השכינה השרויה במקום זה".

מושגים מקושרים
חטיבת הנגב (חטיבה 12)
מבצע יואב - לא רלוונטי
קרבות חוליקאת

ספרים מקושרים:
ספר אחים (אפרים וצבי גובר)
ספר האחים: מעזבונם של אפרים וצבי גובר
עם הבנים
נושאים ראשיים
מאגרי מידע
אוצר תמונות הפלמ"ח
בדיקה
מפות
ספריה
ארכיון סרטים
ארכיון עדויות
ארכיון מוצגים
לוחמים - חברים
שורת הנופלים