שורת הנופלים

קינה על מות שמעון
והמלים כה חוורות הן,
והשיר כה דל.
ומקור העין הן מועט הוא,
והמית הלב אין אונים
מהביע את הכמוס- צפון בלב
על אלון צעיר שנגדע,
מהביע את גודל הכאב
על שושן הוכו עליו
וגבעוליו פתע.
מה השיר אשיר לך ואבכה,
ומה זרים אענוד לראשך
ראש עלם זך.
הן המלים לא תבענה תהלת הנצח
ואתה נצח שהתגלם,
ארז ינק כל טוב הדורות.
בך יופי מחשבה ויופי רוח
חן נעורים וכובד ראש.
היית...
הלכת...

והנה קינתי זאת
מנחת דל לרוחך, לדמותך.
עת ארכין ראשי בדממה
אל זכרך

ערב פסח תש"ט
מיכאל

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח
שומר העם היהודי - מפי אמו
במחלקה בגבעת ברנר היה איתו בחור תימני, שרומני אחד נטפל אליו וליגלג עליו, והוא סיפר על כך לשמעון. כשהרומני יצא לחלוב את הפרות תפס אותו דמעון מאחור, הלביש לו שק על הראש וקשר אותו לגדר. הרומני צעק "גאוולד". אמרו לו - אפלסי , מה עשית?
אמר להם -' פה בארץ אין תימני, אין פרענק ואין אשכנזי. כולנו יהודים'.
... חברים רבים שלו היו מגיעים לביתנו בדזינגוף פינת קרן-קימת מהקיבוצים. הגיעו מלוכלכים ורעבים והכינו קפה בבית בפינג'אן. לפעמים, כשלא היה בבית אוכל, הלכו לאכול אצל אחותי. אני זוכרת את רבין ודדו, ורפול שהיה חייל שלו והגיע לקחת בורקס פעם ביום שישי.
... בחורות תמיד רדפו אחריו והתאהבו בו. רצינו שיתחתן וכל פעם דיברנו על ליבו, אבל הוא אמר שלא יתחתן עד שתגמר המלחמה. בסתר ליבו ידע, כנראה, שלא יחזור. תמיד אמר, שהוא לתל-אביב לא יחזור ויחיה רק בקיבוץ. את גבעת-ברנר הוא כל כך אהב.
... פעם בחורף חזר הביתה אחרי הורדת מעפילים רטוב לגמרי. אמרתי לו- 'תשמור על עצמך', והוא ענה לי- 'אני שומר על העם היהודי'.

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח
לזכרו- יגאל מוסינזון
את שמעון אלפסי ידיד-נפשי הכרתי בנען. הוא היה מה שקרוי בשירים ובאגדות 'יפה כמו נסיך'. בקרב הנורא על הקסטל הוא נתן את הפקודה 'טוראים לסגת, מפקדים נשארים לחפות', והוא נשאר שם לנצח.
מתוך משדר ליום הזכרון ב"קול ישראל"
יגאל מוסינזון ז"ל

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח
לזכרו- יורם קניוק
שמעון אלפסי היה בשבילי דמות מפתח מדהימה. אני חי בזכותו ובגלל המשפט שלו, פשוטו כמשמעו.
הייתי בכיתת הפלמ"חניקים בפיקודו של 'כושי' מהגדוד הרביעי, שהוצבה על הקסטל לתגבור כוח החי"ש שהגן על המקום לאחר כיבושו. הייתי בן 17 ואני זוכר ששלחו אותנו בלילה לשמור על החי"ש, כי אמרו שהם עומדים לברוח. היו לנו שתי מכונות יריה ובלילה הותקפנו ע"י ערבים והדפנו אותם. אח"כ התברר שבקרב הזה נהרג עבד אל-קאדר אל-חוסייני. בבוקר עלו עלינו מאות ערבים ב'פאזעה' המונית. ממקומנו בבית העליון בכפר ראינו את כוח התגבורת בפיקודו של נחום אריאלי מתקדם לעברנו. היינו נצורים ולא ידענו מה קורה ולמה ההתקפה נעצרה.
ניסינו לסגת דרך סימטה בכפר לכיוון כח החילוץ. התקרבנו אליהם ואז ראיתי פתאום את שמעון אלפסי, אותו הכרתי, מזדקף וצועק את הקריאה -"טוראים לסגת, מפקדים נשארים לחפות!". אנחנו היינו טוראים, ושמעון ועוד מפקים רבים נהרגו על הקסטל.
אחרי הקרב, הכיתה שלי כבר לא היתה קיימת...
הפקודה של אלפסי היתה מאבני היסוד בקביעת מקומם של המפקדים בראש הכוח, מפני שלא פעם לחיילים היה יותר ניסיון קרבי מלמפקדים. הפקודה הזאת היתה התשתיתי לקריאה "אחרי!".
כל ימי חיי לא אשכח את המראה של אלפסי עומד וצועק את הפקודה. אני חי בזכותו, ולכן שמו טבוע בזכרוני כה חזק. אני חי בתחושה שאלפסי לא זכה לתהילת הגבורה לה הוא ראוי.
יורם קניוק

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח
קינה על מות שמעון
והמלים כה חוורות הן,
והשיר כה דל.
ומקור העין הן מועט הוא,
והמית הלב אין אונים
מהביע את הכמוס- צפון בלב
על אלון צעיר שנגדע,
מהביע את גודל הכאב
על שושן הוכו עליו
וגבעוליו פתע.
מה השיר אשיר לך ואבכה,
ומה זרים אענוד לראשך
ראש עלם זך.
הן המלים לא תבענה תהלת הנצח
ואתה נצח שהתגלם,
ארז ינק כל טוב הדורות.
בך יופי מחשבה ויופי רוח
חן נעורים וכובד ראש.
היית...
הלכת...

והנה קינתי זאת
מנחת דל לרוחך, לדמותך.
עת ארכין ראשי בדממה
אל זכרך

ערב פסח תש"ט
מיכאל

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח
שומר העם היהודי - מפי אמו
במחלקה בגבעת ברנר היה איתו בחור תימני, שרומני אחד נטפל אליו וליגלג עליו, והוא סיפר על כך לשמעון. כשהרומני יצא לחלוב את הפרות תפס אותו דמעון מאחור, הלביש לו שק על הראש וקשר אותו לגדר. הרומני צעק "גאוולד". אמרו לו - אפלסי , מה עשית?
אמר להם -' פה בארץ אין תימני, אין פרענק ואין אשכנזי. כולנו יהודים'.
... חברים רבים שלו היו מגיעים לביתנו בדזינגוף פינת קרן-קימת מהקיבוצים. הגיעו מלוכלכים ורעבים והכינו קפה בבית בפינג'אן. לפעמים, כשלא היה בבית אוכל, הלכו לאכול אצל אחותי. אני זוכרת את רבין ודדו, ורפול שהיה חייל שלו והגיע לקחת בורקס פעם ביום שישי.
... בחורות תמיד רדפו אחריו והתאהבו בו. רצינו שיתחתן וכל פעם דיברנו על ליבו, אבל הוא אמר שלא יתחתן עד שתגמר המלחמה. בסתר ליבו ידע, כנראה, שלא יחזור. תמיד אמר, שהוא לתל-אביב לא יחזור ויחיה רק בקיבוץ. את גבעת-ברנר הוא כל כך אהב.
... פעם בחורף חזר הביתה אחרי הורדת מעפילים רטוב לגמרי. אמרתי לו- 'תשמור על עצמך', והוא ענה לי- 'אני שומר על העם היהודי'.

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח
לזכרו- יגאל מוסינזון
את שמעון אלפסי ידיד-נפשי הכרתי בנען. הוא היה מה שקרוי בשירים ובאגדות 'יפה כמו נסיך'. בקרב הנורא על הקסטל הוא נתן את הפקודה 'טוראים לסגת, מפקדים נשארים לחפות', והוא נשאר שם לנצח.
מתוך משדר ליום הזכרון ב"קול ישראל"
יגאל מוסינזון ז"ל

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח
לזכרו- יורם קניוק
שמעון אלפסי היה בשבילי דמות מפתח מדהימה. אני חי בזכותו ובגלל המשפט שלו, פשוטו כמשמעו.
הייתי בכיתת הפלמ"חניקים בפיקודו של 'כושי' מהגדוד הרביעי, שהוצבה על הקסטל לתגבור כוח החי"ש שהגן על המקום לאחר כיבושו. הייתי בן 17 ואני זוכר ששלחו אותנו בלילה לשמור על החי"ש, כי אמרו שהם עומדים לברוח. היו לנו שתי מכונות יריה ובלילה הותקפנו ע"י ערבים והדפנו אותם. אח"כ התברר שבקרב הזה נהרג עבד אל-קאדר אל-חוסייני. בבוקר עלו עלינו מאות ערבים ב'פאזעה' המונית. ממקומנו בבית העליון בכפר ראינו את כוח התגבורת בפיקודו של נחום אריאלי מתקדם לעברנו. היינו נצורים ולא ידענו מה קורה ולמה ההתקפה נעצרה.
ניסינו לסגת דרך סימטה בכפר לכיוון כח החילוץ. התקרבנו אליהם ואז ראיתי פתאום את שמעון אלפסי, אותו הכרתי, מזדקף וצועק את הקריאה -"טוראים לסגת, מפקדים נשארים לחפות!". אנחנו היינו טוראים, ושמעון ועוד מפקים רבים נהרגו על הקסטל.
אחרי הקרב, הכיתה שלי כבר לא היתה קיימת...
הפקודה של אלפסי היתה מאבני היסוד בקביעת מקומם של המפקדים בראש הכוח, מפני שלא פעם לחיילים היה יותר ניסיון קרבי מלמפקדים. הפקודה הזאת היתה התשתיתי לקריאה "אחרי!".
כל ימי חיי לא אשכח את המראה של אלפסי עומד וצועק את הפקודה. אני חי בזכותו, ולכן שמו טבוע בזכרוני כה חזק. אני חי בתחושה שאלפסי לא זכה לתהילת הגבורה לה הוא ראוי.
יורם קניוק

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח
נושאים ראשיים
מאגרי מידע
אוצר תמונות הפלמ"ח
בדיקה
מפות
ספריה
ארכיון סרטים
ארכיון עדויות
ארכיון מוצגים
לוחמים - חברים
שורת הנופלים